יש מצוות שגורמים לנו רגעי התעלות והתלהבות רוחנית מעשיית המצווה ומעצם קיומה, גם לימוד התורה גורם ל'ואני קרבת אלוקים לי טוב', וגם רגלים וחגי ישראל יש שאנו חווים שמחה ואהבת ה' ויש שאנו מקבלים מהם יראה ופחד כימי הדין של חגי תשרי.

גם במשך תחנות הזמן של חיינו יש תקופות שבהם האדם יותר אוהב ה' על ידי לימוד התורה. אך יש פעמים שהאדם מרגיש ערטילאי מתורה ומצוות לא מחובר ללימוד ובכל עשיית מצווה הרגש הרוחני מתקשה להתעורר, באותה השעה מגיעה האמונה הפשוטה והתמימה. 

יש בה באמונה מידה מיוחדת והיא כי לא צריך לקום לעסוק במהות הענין ולהיות ראוי לה לאחר ההכנה למצווה כמו בשמחה או  ביראת שמים אלא אמונה בטהרתה היא אמונה פשוטה, זאת שהחזיקה את ישראל כל הגלות על ידי פשוטי העם שהאמינו אמונה מוחלטת בהקב"ה בכל הקורות אותם.

'מצוות שאדם דש בעקביו' אלו המצוות שאין בהם לא התלהבות ולא ניתן לומר אחריהם 'היה מרגש' זאת 'חוויה רוחנית מיוחדת' אלא אלו מצוות שהאדם עושה אותם מתוך אמונה פשוטה בבורא עולם ובהשגחתו.

'עקביו' הם האברים הפחות חשובים שיש לואדם מפני שהם בסוף הגוף,'מצוות שאדם דש בעקביו' כג' תפילות בכל יום, מחזקות את האמונה שאנחנו מבקשים מבורא עולם את מבוקשו, בקשה מבקשים רק ממי שיש בכוחו למלאות את הבקשה ולכן תפלה מחזקת ומעידה על האמונה.(רשב"א)

רבי משה מקוברין פרש על פי האמור את אמרת חז"ל "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" גדולים צדיקים כאשר אין בהם חוויה רוחנית גבוהה והתלהבות אלא הרי הם כ'מתים' הרגש ומרץ הנעורים נשחק מהם ובכל זאת עובדים את ה' מתוך אמונה תמימה ופשוטה.

רגע לפני חגי תשרי בהם אנו ממלאים את עצמנו ביראת שמים באהבת ה' ובשמחה החג, עלינו גם לזכור את האמונה הפשוטה והתמימה, זאת שאנו חווים ביום יום, כאדם הדש בעקביו, זאת המיוחדת שלא צריך חגים בשבילה.

נכתב על פי משנתו של הנתיבות שלום לפרשת עקב.

שבת שלום ומבורך!